״הפרק האסור" – מפריכים את תיאוריית הקונספירציה על ישעיהו פרק נ״ג / Debunking The Isaiah 53 "Forbidden Chapter” Conspiracy

ז׳ אב תשפ״ג

English follows the Hebrew. Posted here in its entirety for convenience. Please visit and access the wealth of information at Jewish For Judaism, and please support them!

יהודים למען היהדות: ״הפרק האסור" – מפריכים את תיאוריית הקונספירציה

יש מיסיונרים שטוענים שיש קונספירציה להסתיר מכם את האמת.

הם מספרים על "פרק בתנ"ך שהיו נקרא בעבר בבתי כנסת, אבל רבנים הסירו אותו מסדר ההפטרות 'כדי למנוע בלבול'... והיום הפרק הזה נחשב 'פרק אסור' ומוחבא מיהודים".

הפרק הזה, שלטענת המיסיונרים הרבנים לא רוצים שתקראו, הוא ישעיהו נ"ג, הנוצרים מאמינים שהפרק מתאר את מותו של המשיח (ישו) בעבור חטאינו.

טענה שקרית זו[1] שניתן להפריך בקלות, היא תרגיל שנועד לגרום לאנשים לראות את "הפרק האסור" מחוץ להקשר שלו, וככה לקבל את ישו. לעומת זאת, כשקוראים את הפרק בהקשר הנכון, ישעיהו נ"ג לא מדבר על אף אחד שמת "בעבור" חטאינו. ישעיהו מתאר את הסבל של עם ישראל מהאלימות של אומות העולם כלפיהם.

ואם כבר מדברים על קונספירציות, המיסיונרים מטעים אנשים בכוונה או שהם פשוט בורים בכל מה שקשור להיסטוריה של הקריאה מספרי הנביאים בבתי הכנסת.

ישנן בעיות רבות בתיאוריית הקונספירציה שלהם:

1. אין איסור הלכתי לקרוא חלק כלשהו בתנ"ך. להיפך, התנ"ך, כולל ספר ישעיהו, זמין לכל מי שרוצה לקרוא בו.
2. קריאת ההפטרה מתוך הנביאים התחילה במאה השנייה לפני הספירה, כשהמלך אנטיוכוס אסר על היהודים לקרוא מחמשת חומשי התורה. מכיוון שאנטיוכוס לא אסר לקרוא מהנביאים, חכמים החליטו לקרוא בבית הכנסת קטעים נבחרים מתוך הנביאים שבהם רעיון דומה לפרשת השבוע שנאסרה. ככה לא נשכחה פרשת השבוע.
3. כדי להשיג את המטרה שלהם, חכמים בחרו רק חלקים קצרים מהנביאים. ההשמטה של שאר ספרי הנביאים לא נועדה להסתיר אותם, להיפך, הם זמינים לכל מי שרוצה לקרוא וללמוד אותם.
4. אם חכמים זממו להסתיר פרקי נביאים שלטענת הנוצרים מתייחסים לישו, הם היו מסתירים גם את ישעיהו ט, ו – חלק מההפטרה של פרשת יתרו שמקובלת בקהילות רבות. חכמינו ידעו שכשהוא נקרא בהקשר המקורי, ברור לכולם שהפסוק מתייחס למלך הצדיק חזקיה. חכמים גם לא "הסתירו" קטעים מהחומש שלטענת המיסיונרים מתייחסים לישו.
5. כמו שאמרנו, קטעי ההפטרה נבחרו בגלל הקשר שלהם לקריאה בתורה. הקריאות בתורה מחולקות לכמה קטגוריות: פרשת השבוע, חגים, שלושת השבועות שלפני תשעה באב המציין את חורבן בית המקדש, ואחריהם שבעה שבועות של נחמה. אמנם נהוג לקרוא קטעים מישעיהו בשבועות הנחמה, פרק נ"ג לא מכיל מסר מתאים ולא נכלל עם רובו של הספר.
6. לבסוף, חוקרים מצביעים על אחת ממגילות ים המלח שמכונה 4Q176. מגילה זו נקראת גם 4QT תנחומי, והיא מכילה רשימה של פרקים דומים מספר ישעיהו שמכילים מסר של נחמה על חורבן בית המקדש. מעניין לראות שבמגילה זו לא מופיע פרק נ"ג, ומכיוון שמגילות ים המלח קדומות מהיהדות הרבנית, בוודאי אי אפשר לטעון שיש כאן קונספירציה של רבנים להסתיר את ישעיהו פרק נ"ג מהציבור.

אם כבר יש קונספירציה, היא של המיסיונרים. הם מסתירים את הפירוש הפשוט והברור של ישעיהו נ"ג על ידי קריאה מחוץ להקשר ותרגום שגוי של מילים חשובות, כך שיהיה אפשר לדחוף את ישו לתוך הטקסט.

כמו שאמרנו, כדי להבין את משמעותו האמתית של ישעיהו נ"ג צריך לקרוא אותו בהקשר המקורי.

על אף שישעיהו נ"ג מספר על עבד ה' "אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי", כל מי שיקרא את הספר מתחילתו יראה שעם ישראל מכונה 'עבד' שוב ושוב. למשל, "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי" (מ"א, ח) וגם "זְכָר אֵלֶּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל כִּי עַבְדִּי אָתָּה" (מ"ד, כ"א).

במקומות רבים בתנ"ך מתייחסים לעם ישראל כולו בלשון יחיד. לדוגמה: "וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד" (נחמיה ח, א). דוגמה מצוינת נוספת היא הפסוק "אַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי" (ישעיהו מ"ג, י), בפסוק זה הנביא מתייחס לעם ישראל בהתחלה ברבים ומיד עובר ללשון יחיד.

אז על מי ועל מה מדבר ישעיהו נ"ג?

בפרק נ"ב, מתאר הנביא ישעיהו את התגובה של אומות העולם כשהם רואים[2] את ביאת המשיח ואת הגאולה העתידית של עם ישראל.

מכיוון שאומות העולם בזו לעם ישראל וחשבו שאלוהים נטש אותו ולכן הוא סובל, הם יוכו בתדהמה[3] כשהם יראו את הגאולה המפתיעה והמפוארת של עם ישראל.

בשלב הזה, אומות העולם ומנהיגיהן יתפלאו, הם יבינו שעם ישראל לא סבל כי אלוהים נטש אותו, כפי שחשבו בטעות, אלא כי הם עצמם התעמרו בעם ישראל מעבר למה שהיה אולי מגיע לו[4].

זה פירוש הפסוק "וְהוּא [ישראל] מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ [האומות] מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ" (ישעיהו נ"ג, ה). עם ישראל סבל מהרדיפה של אומות העולם.

בתרגום הפרק לאנגלית, מיסיונרים מתרגמים בטעות את התחילית 'מ' כאילו משמעותו 'בעבור', והמניפולציה הזו של הטקסט יוצרת הבנה מוטעית כאילו "העבד" יסבול בגלל, או בעבור, החטאים של העם היהודי.

הרעיון שעם ישראל סבל בגלל הפשעים של אומות העולם מופיע גם בפסוק "מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ" (נ"ג, ח). פירוש המילה התנ"כית "למו" הוא "להם", כמו בפסוק "וְחֹ֣ק נָֽתַן־לָֽמוֹ" (תהילים צ"ט, ז). מיסיונרים מתרגמים המילה כאילו היא בלשון יחיד ופירושה "לו" כך שנראה כאילו הפסוק מדבר על אדם אחד, כלומר ישו.

בנוסף, נוצרים מיסיונרים רואים בטעות במשיח גואל רוחני מחטאים ולא מי שיביא גאולה ממשית מגלות וממלחמות.

על אף שכל הפרשנים היהודים מאמינים שהעבד הנבזה מישעיהו נ"ג הוא פשוט עם ישראל, ברמה האלגורית, יש כמה פרשנים שמזהים את העבד כמשיח. פרשנות זו נובעת מהתפיסה שהמשיח הוא אחד מעם ישראל, וככזה הוא יכול לשאת באחריות להקל בעונש בשם העם כולו[5].

דוגמה לתפיסה זו מופיעה בחומש במדבר, פרק ד, פס' י"ט-כ, שם בני קהת לקחו על עצמם את האחריות לשאת את ארון הברית, ובכך סכנו את עצמם, בשם שאר עם ישראל וכדי שאף אחד אחר לא ימות. למרבה הפלא, רגע לפני פרק נ"ג, עם ישראל מכונה "נֹשְׂאֵ֖י כְּלֵ֥י ה' " (ישעיהו נ"ב, י"א).

בניגוד לאמונה הנוצרית, אף פרשן יהודי לא חושב שהמשיח ימות עבור החטאים שלנו או שעלינו להאמין בו או אפילו להכיר אותו, כדי לזכות בגאולה. אפילו בלי שנדע על זה, הייסורים של המשיח יחליפו חלק מהייסורים של עם ישראל.

חשוב גם להבין שבהשפעת דתות פגאניות, הנצרות הקדומה תפסה את המשיח כאל. האמונות הנוצריות שהמשיח מת בעבור חטאי האדם ושהוא אלוהי, שתיהן זרות ליהדות ולא מבוססות על התנ"ך כלל.

הצגתי כאן סקירה קצרה של ישעיהו נ"ג ושל האופן שבו מיסיונרים מעוותים את הטקסט כך שיהיה אפשר להתאים אליו את ישו. סקירה זו גם מדגימה את הסכנה שבקריאת קטע או פרק מחוץ להקשר.

אם אתם מחפשים הסבר מעמיק ואנליטי יותר של ישעיהו נ"ג, יש לנו ב"יהודים למען יהדות" כמה מקורות, למשל באתר: ישעיהו נ״ג כל פסוק (אנגלית) ובערוץ היוטיוב שלנו: ישעיהו נ״ג: למה עבד ה' "אִישׁ מַכְאֹבוֹת לא הוא ישראל ולא ישו (אנגלית).

הרב בן ציון קרביץ

[1] על אף שמיסיונרים מייחסים טענה זו לדמות העלומה של "רפאל לוי, היסטוריון בן המאה ה-17", הם לא מספקים הוכחה לכך. מעניין לציין שיהודי העונה לתיאור של רפאל לוי סירב להתנצר ושילם על כך בחייו.

[2] "חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם" (ישעיהו נ"ב, י). "זרועו" של אלוהים הוא דימוי הקשור לגאולה, כמו בפסוק: "וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה" (שמות ו, ו).

[3] "יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם כִּי אֲשֶׁר לֹא סֻפַּר לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ" (ישעיהו נ"ב, טו)

[4] לדעתי, ניתן למצוא חיזוק להסבר זה בדבריו של האפיפיור ג'ון פול השני במארס 2000 – מנהיגם של כמעט מיליארד נוצרים קתולים – שבהם ביקש מהעם היהודי מחילה על הסבל הנורא שסבלו בידיה של הכנסייה. העניין הופך להיות רלוונטי במיוחד כשחושבים כיצד כמעט כל המדינות החברות באו"ם מגנות את ישראל באופן לא פרופורציונלי ולא מוצדק פעם אחר פעם.

[5] הקלה בעונש קולקטיבי אינה דומה למחיקת החטא של אדם אחד, זו נשארת האחריות האישית שלל כל אחד.

© 2021 Jews for Judaism * P.O. Box 351235, Los Angeles, CA 90035 * 310-556-3344

info@JewsforJudaism.org * www.jewsforjudaism.org/donate * www.SMARTalks.com

Jews For Judaism: Debunking The Isaiah 53 "Forbidden Chapter” Conspiracy
RABBI BENTZION KRAVITZ

Some Christian missionaries claim, especially in online videos, that there is a conspiracy to hide the truth from you.

They assert, “There is a chapter in the Tanach [Jewish scriptures] that used to be read in synagogues, but later, the rabbis decided to take it out of the Haftarah [weekly prophetic readings] ‘to avoid confusion’... and today it is considered ‘The Forbidden Chapter,’ hidden from Jews.”

The chapter that missionaries say the rabbis do not want you to read is Isaiah 53. Most Christians believe this chapter describes the messiah [Jesus] dying for our sins.

This easily debunked claim¹ is a ploy to get people to read “The Forbidden Chapter” out of context and consequently accept Jesus. However, when read in context, Isaiah 53 is not speaking about anyone dying “for” our sins. Isaiah describes the Jewish people who suffered “from” the violence perpetrated against them by the nations of the world.

Furthermore, concerning a conspiracy, the missionaries are either intentionally misleading people or are ignorant of the history of the public reading of the prophets.

There are numerous problems with their conspiracy theory:

1) No rabbinic edicts exist that prohibit Jews from reading any portion of the Jewish Bible. On the contrary, the Jewish Bible, including the Book of Isaiah, is accessible to anyone who wants to read it.
2)The weekly prophetic readings, as we know them, were instituted in the second century BCE when the Greek King Antiochus forbade Jews from reading from the Torah [Five Books of Moses]. Since Antiochus did not forbid reading from the Prophets, the sages instituted the weekly public reading of a portion of the Prophets that shared a theme corresponding to the outlawed Torah reading. In this way, the weekly Torah portion would not be forgotten.
3) To accomplish their immediate goal, the sages used only a small portion of the Books of the Prophets. The omission of the remainder of the prophetic writings was not intended to hide their content; to the contrary, they were available to anyone who wanted to read them.
4) If the rabbis had conspired to hide prophetic passages that Christians claim to refer to Jesus, they would not have included Isaiah 9:6 as part of the reading for Yitro, as is the custom of many Jewish congregations. Although Christians misinterpret this passage to prove that Jesus is divine, our sages knew that when read in context, Jews would understand that Isaiah 9:6 refers to the righteous King Hezekiah. Similarly, the sages did not “hide” other Torah passages that Christians claim refer to Jesus. As mentioned above, specific portions of the Books of the Prophets were chosen to correspond to the yearly Torah reading cycle. These portions were divided into different categories: the Torah portion, holidays, the three weeks leading to the commemoration of the destruction of the Temple on the Ninth of Av, and the subsequent seven weeks of consolation and comfort. Although during these weeks of comfort select portions of consolation are read from Isaiah, the message in Isaiah 53, and most of the Book of Isaiah, were not included because they do not specifically address consolation.
5) Lastly, some scholars point out that the Dead Sea Scrolls contain a parchment known as 4Q176. This parchment is also referred to as 4QTanhumi [Tanhumi means comfort] and lists similar chapters from Isaiah read as consolation and comfort for the destruction of the Temple. Interestingly, this parchment does not include Isaiah 53. Since the Dead Sea Scrolls are associated with non-rabbinic sects, this refutes the claim that there was a “rabbinical conspiracy” to hide Isaiah 53 from the public.

If there is a conspiracy, it is by missionaries. They hide the plain and obvious meaning of Isaiah 53 by reading it out of context and mistranslating crucial words to fit Jesus into the chapter.

As mentioned above, to understand the true meaning of Isaiah 53 it must be read in context.

Although Isaiah 53 speaks about a “suffering servant of God,” anyone who reads Isaiah from the beginning knows that “Israel” is repeatedly referred to as God’s servant. Two examples: “Israel is my Servant” (Isaiah 41:8), and “For you, Israel, are My servant” (Isaiah 44:21).

It is common in Tanach [Jewish Scriptures] to refer to the nation of Israel as a single individual. For example, it says, “And the people gathered as one man” (Nehemiah 8:1). In a revealing passage, “You are My witnesses, says the Lord, and My servant whom I have chosen” (Isaiah 43:10), the subject Israel is referred to first in the plural and then in the singular.

So, about whom and what is Isaiah 53 speaking?

Starting in Isaiah 52, the prophet describes the reaction of the nations of the world when they witness² the future and ultimate messianic redemption of the Jewish people.

Since the nations viewed the Jewish people scornfully and considered them rejected by God and deserving of Divine suffering, they will be shocked and dumbfounded³ when they witness God’s unexpected and glorious redemption of the Jewish people.

At this point, the nations and their leaders will be left wondering and conclude that the Jewish people did not suffer because God rejected them, as the nations mistakenly thought; instead, it was because they persecuted the Jewish people beyond what they may have deserved.⁴

This is the meaning of the passage, “he [Israel] was wounded from our [the nations] transgression and bruised from our [the nations’] iniquities” (Isaiah 53:5). Israel suffered from the mistreatment of the nations.

In English translations of this chapter, Christians mistranslate the prefix [מ] as “for” rather than “from.” This manipulates the text to sound as if the servant will suffer for the sins of the Jewish people. Fortunately, some Christian translations, such as the New Oxford Annotated Bible, have acknowledged and corrected this mistake.

The idea that the Jewish people suffered from or because of the nations’ misdeeds is substantiated in the passage “for the transgress of my [the nation’s] people they [למו–lamow, i.e., the Jewish people] were stricken” (Isaiah 53:8). The word [למו] is biblical Hebrew and is a plural word as in, “a statute that He gave [למו] to them” (Psalms 99:7). Missionaries incorrectly translated this word as “he” in Isaiah 53:7 to make it sound as if “he was stricken” and therefore speaking about a single individual, i.e., Jesus.

Furthermore, Christian missionaries incorrectly change the role of messiah from a human physical redeemer from oppression and exile to a spiritual [divine] savior from sin.

Although all Jewish commentators believe that the straightforward identification of the servant in Isaiah 53 is Israel, some, on an allegorical level, identify the servant as the messiah. They do so because, as a member of the Jewish people, the messiah can bear the responsibility to alleviate a portion of the punishment on behalf of the rest of the nation.⁵ A similar example of this concept is found in Numbers 4:19-20, where the children of Kehat bear the responsibility of carrying the Ark, at considerable risk to themselves, on behalf of the rest of the nation, so no one else would die. Amazingly, just before Isaiah 53, Israel is referred to as “bearers of the vessels of the Lord” (Isaiah 52:11).

In contrast to Christian belief, no Jewish commentary claims that the messiah will die for our sins or that we need to believe in, or even know about him, to benefit from his suffering. Even without our knowledge, the messiah’s, suffering, as well as the suffering of other righteous Jews, can alleviate some portion of the nation’s suffering.

It is also noteworthy that under the influence of paganism, the early Christians also transformed the messiah into a deity. The Christian beliefs that the messiah dies for our sins and is divine are foreign to Judaism and not based on the Tanach.

I have attempted to present a brief overview of Isaiah 53 and how missionaries distort the original text to fit Jesus into the picture. This overview also demonstrates the danger of reading passages or a chapter out of context.⁶

As King Solomon wisely stated, “The first to present his argument sounds correct, until someone cross-examines him” (Proverbs 18:17).

Rabbi Bentzion Kravitz

P.S. If you would like a more in-depth and analytical explanation of Isaiah 53, Jews for Judaism has resources including: Isaiah 53 - Verse by Verse and the video embedded above.

___________________________

1 Although missionaries attribute this claim to an obscure “17th-century Jewish historian, Raphael Levy” they fail to produce evidence of his statement. Interestingly, one Jew matching Levy’s description refused to accept Christianity and died a martyr.

2 “God will lay bare His holy arm in the sight of all the nations” (Isaiah 52:10). God’s “arm” is associated with His redemption, as in, “I will redeem you with an outstretched arm” (Exodus 6:6).

3 “Kings will shut their mouths…For they will see what they have not been told” (Isaiah 52:15).

4 In my opinion, this explanation is partly substantiated by the events of March 2000 when Pope John Paul II—leader of the world’s almost one billion Roman Catholics—asked for forgiveness for the unspeakable suffering Jews endured at the hands of Christians. This event is especially relevant considering how nearly every nation of the United Nations unjustly and disproportionality condemns Israel at every opportunity.

5 Alleviating communal punishment is not the same as removing someone’s sin, which remains the individual’s responsibility.

6 To prove this point, we could argue that there is a forbidden passage in the New Testament that Christians don’t want anyone to read, and point to Luke 14:26 where Jesus said, “If anyone comes to me and does not hate his father and mother and wife and children…, he cannot be my disciple.” Missionaries would respond that this is not a forbidden passage but needs to be read in context and in the original language to be understood correctly. Therefore, we can answer that the same is true of Isaiah 53.

© 2023 Jews for Judaism • P.O. Box 351235, Los Angeles, CA 90035 • 310-556-3344

info@JewsforJudaism.org • www.jewsforjudaism.org/donate • www.SMARTalks.com