כותב אורח: ניצול המשבר של ישראל על ידי המיסיונרים / Guest Post: Missionary Exploitation of the Israeli Crisis

נר שלישי חנוכה תשפ״ד

The original article in English by Rabbi Daniel Sayani is found after the Hebrew translation.

ניצול המשבר של ישראל על ידי המיסיונרים
דניאל סיאני, ב׳ כסלו תשפ״ד / 02.11.2023

במהלך מתעצמות הזוועות הבוצעות על ידי חמאס ובני הערובה היהודים שנלקחו באמצעות פשע חמאס נותרו בשבי, התקבלו תגובות תומכות עצומות מצד התומכים הלא-יהודים של ישראל ברחבי העולם. ועל תמיכתם אנו אסירי תודה לנצח. עם זאת, למרבה הצער, האירועים הנגמרו ברע בישראל היו גם מטרה לניצול על ידי מיסיונרים נוצרים ודומיהם בארה״ב ובמקומות אחרים. התרחשות הזו היא מצערת ומסוכנת שרק מתחזקת על ידי הבקשה החזקה בחוגים יהודיים מסוימים ל"דו-שיח בין-דתי " וכדומה, שאני מתנגד להם לחלוטין, משיקולים הלכתיים. מבחינת רב, אני מאמין שהציונות הנוצרית היא תופעה שאנו חייבים להיזהר ממנה ביותר, ואני גם מאמין שיש להימנע מזה. דו-שיח בין-דתי מקודם על ידי ארגונים כמו מועצת הרבנים של אמריקה. האנטישמיות המתמשכת איתה מתמודדים יהודים ברחבי העולם, כולל האנטישמיות של אנטי-יהדות המתחזה לפילוסופיות. האנטישמיות כזו מוכיחה שאנחנו ״לבדד ישכון״, העם השוכן לבדו (במדבר כג,ט).

חוסר ההתאמה בין היהדות לאמונות דתיות אחרות הוא יסודי ועובדה משמעותית שאנו מתעלמים ממנה לעתים קרובות בניסיון הנואש בכדי למצוא מעט תמיכה בקרב אומות העולם. ובכל זאת אי אפשר להפריז בזה. נתחיל בתפילת ״עלינו״, שלפי מסורתנו היא נכתבה על ידי יהושע בן נון, ושאנו קוראים אותה לאחר כל תפילה (מגן אברהם, שולחן ערוך, אורח חיים קלב,א). המקור של התפילה הוא בחלק ״מלכיות״ שבתפילת מוסף של ראש השנה, שבו אנו מתפללים בניצחון שה׳ יתקבל ושכל האנשים בעולם יעבדו אותו , " לתקן עולם במלכות שדי", כלומר לתקן את העולם בריבונותו של אלוקים אמיתי. תפילת ״עלינו״ בכלל לא תחושה ליברלית של דו-קיום אברהמי בין-דתי. אלא בתפילת "עלינו" משתמעת תקוותנו שמי שעובדים את אלוהות האדם של הנצרות ינטשו אמונה מוטעית שכזו, ויקבלו אמונה מונותיאיסטית באלוקים אחד, תוך הימנעות מעבודה זרה, האסורה על לא-יהודים; הנצרות היא אכן סוג של עבודה זרה שאנו מתפללים שתימחק מהעולם באלינו. בעוד דיון הלכתי במעמד הנצרות עבור לא-יהודים הוא מעבר למאמר זה, אני מציין כי ללא עוררין, לפי הרמב"ם, הנצרות היא עבודה זרה עבור לא-יהודים (הל, מאכלות אסורות יא,ד [ז]; הל׳ עבודה זרה ט,ד; פרוש המשניות עבודה זרה א,ג), והרמ"א (יורה דעה קמח, יב), בגרסאות הלא מצונזרות של שולחן ערוך, מציינים כי 25 בדצמבר ו-1 בינואר, לציון לידתו וברית המילה של אותו האיש, הם חגים של עבודת אלילים. גם על לא-יהודים נאסר להאמין במשיח שקר, אפילו מבלי להאמין באלוהות שלו או שהוא אלוקים, שכן כפירה ואפיקורסות הן אסורות כעבודה זרה היא אסורה. נודע ביהודה תנינא יורה דעה קמח אומר ששיתוף (אמונה דמוית שילוש הקודש) היא עבודה זרה אפילו לגויים, והרמ"א והרא"ן מעולם לא התכוונו לומר ששיתוף מותר לגויים. ולכן האמירה הרווחת של אנשים שעל סמך הרמ"א אין איסור של שיתוף לגויים, אינה נכונה. פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה קמז,ב מסכם ששיתוף אסור גם לגויים, לפיכך אנו רואים שגם לפי דעותיהם של פוסקים אשכנזים, הנצרות אסורה לגויים באופן מוחלט כעבודה זרה, ואנו מתפללים בלהט שכל אומות העולם ינטשו אמונות שווא ויקבלו את שבע מצוות בני נח. לכן, כפי שהיה ר' משה פיינשטיין זצ"ל, אני מתנגד לחלוטין לכל "דו-שיח בין דתי" כי אין על מה לנהל דו-שיח ברמה הדתית עם לא-יהודים, מלבד לגרום להם לנטוש את אמונתם האלילים ולקבל על עצמם את שבע מצוות בני נח. זה מאוד לא תואם להיות עם שאומר את ״עלינו לשבח...״ שלוש פעמים ביום ומשמיע את דברי הפיוט "ויאתיו" בתפילת מוסף בימים הנוראים תוך שהוא מחבק את הנצרות באמצעות מאמצים בין-דתיים כאלה. זו סתירה טבעית ויסודית ביותר עבור שומרי תורה ומצוות להתפלל ליום שבו הלא-יהודים (כולל הנוצרים) "ידברו על גבורת ה', ויגרמו להעלאת השם מעל הכל" (ויאתיו), תוך שהם גם מכבדים את דתם באמצעות דו-שיח בין-דתי ולתת חיבוק ל"הציונות הנוצרית".

בתשובה מיום י"ט באדר א' תשכ"ז / 1 במרץ 1967 לרבי ד"ר ברנרד לנדר ז"ל (שהקים מכללת טורו), הרב משה זצ״ל מגנה את המפגש המתוכנן של חברי RCA (הסתדרות הרבנים דאמריקה) עם נציגים קתולים ופרוטסטנטים שונים, ומזהיר כדלקמן:

מגיפה מתפשטת כעת במקומות רבים בגלל האפיפיור החדש (האפיפיור פאולוס השישי) שכוונתו היחידה היא להרחיק את כל היהודים מאמונתם הקדושה והטהורה ולקבל את האמונה הנוצרית. שכן קל יותר להשיג זאת באמצעות השיטות הללו מאשר באמצעות שנאה ורצח שבהם השתמשו האפיפיורים הקודמים. לפיכך, כל עיסוק בהם אפילו בענינים כלליים וכל שכן התקרבות ממש לאסיפה אסורה באיסור חמור של "התקרבות לעבודת אלילים". יש גם איסור להסית ולהטעות”.

גם אם אתה ושאר הרבנים המגיעים לשם תקפידו בדבריכם וגם לא מספרים בשבחם של הכהנים והאמונתם כפי שעושים הרבנים הרפורמים והקונסרבטיביים, המסיתים ומובילים אחרים בדרך הלא נכונה, הרבה אנשים ילמדו מהם שמותר להגיע לאירועים כגון הרצאות המיסיונרים. יתר על כן, לא כדאי להם אפילו לשלוח לשם מכתב המביע את מה שתכננתם לומר, שכן כל יחסי גומלין איתם מסייעת עוד יותר לתוכניות המרושעות שלהם. אסור גם להשתתף בכל דרך במפגשים כאלה כי שמעתי שהם רוצים לקיים בבוסטון ורומא. כל מי שיצטרף אליהם ייחשב למי שמסית ומוביל את עם ישראל מהדרך הנכונה". (אגרות משה, יורה דעה ג, מג).

(למרות הפסק הזה, ישיבה אוניברסיטי אירחה קרדינלים קתולים, כולל המשומד לוסטיג'ר, בבית המדרש שלו. ה-RCA ממשיכה לתמוך רשמית בדו-שיח בין-דתי. אחד מתומכיו, רב במזרח ברונסוויק, מתנשא באופן תדגוני על ידידותו ושיחות ארוכות עם "האב* צ'רלי", ומכללת טורו אירחה גם אנשי דת כאלה.)
*האב = כנוי לכהן קתולי

רבים מהנוצרים של היום טוענים שהם תומכים בישראל, מכיוון שהם מאמינים שזהו תנאי הכרחי לאמונות חזון אחרית הימים שלהם להתקיים, ואף לתרום תמיכה כספית ומאמצי התנדבות לישראל. למעשה, אנו נזכרים את מה שכתוב בסוף פרק א' של ליקוטי אמרים, המצטט את הגמרא, בבא בתרא י ע"ב, שמזהיר כדלקמן:

תַּנְיָא, אָמַר לָהֶן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לְתַלְמִידָיו: בָּנַי, מַהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי, וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת״? נַעֲנָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר: ״צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי״ – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: ״וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ״; ״וָחָסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת״ – כׇּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין, חֵטְא הוּא לָהֶן; שֶׁאֵינָם עוֹשִׂין אֶלָּא לְהִתְגַּדֵּל בּוֹ,

לפיכך, איננו בטוחים במניעים של פעולות כאלה, אולי תורמות כספים ועוד סיוע ותמיכה הם בכוונה לבשור את הבשורה הנוצרית ולהסית יהודים לקבל את אמונותיהם של הנוצרים, חס וחלילה; נדיבות כזו גוררת תחושה של קשר קרוב ועמוק, ותחושה כזו יוצרת הזדמנויות להשפיע ליהודים לעזוב את היהדות. לגבי הלכה מתחילים בגמרא, המלמדת שחטא לעובדי אלילים לתת צדקה כי הם בדרך כלל נותנים צדקה מטעמים נסתרים (בבא בתרה י ע"ב). רב נחמן מלמד שקבלת צדקה מגויים פוסלת מעדות (מעיד בבית דין, סנהדרין כו ע"ב). הגמרא מונה שני חריגים, המתירים צדקה כזו אם היא מתקבלת באופן פרטי או אם צריך כסף כדי לחיות. אנו מציינים כי בהתבסס על גמרא זו פוסקים ובהם הרב אלישיב זצ"ל, הרב דב ליאור, והרב אביגדור נבנצל אוסרים קבלת כל תרומה מהאוונגליסטים. הרב אלישיב זצ"ל פסק במפורש שאין לקבל כספים מ-IFCJ (האחווה הבינלאומית בין יהודים לנוצרים) בראשות ר' יחיאל אקשטיין ע"ה, מוסמך מישיבה אוניברסיטי. תרומות כאלה משמשות לתת לעובדי אלילים נותנת להם חניה בקרקע; הרמב"ם כותב שיש מצווה לגרש את עבודת האלילים מארץ ישראל (הל׳ עבודה זרה ז, ב- ובארץ ישראל, מצוה לרדוף אחריה עד שנאבד אותה מכל ארצנו ולא לתת לעובדי עבודה זרה לגור בה), ולקבל כספים כאלה נוגד את זה.

למרות הנסיבות הנוכחיות שלנו מאתגרות, האיסור הזה עדיין קיים בעינו, וראוי שנתחזק בנחישותנו בשמירת המצוות והקפדה על דברי גדולינו בימים קשים אלו. לפיכך, איננו יכולים לאפשר הורדת עכבותינו ואינו יכולים לאפשר את היחלשותה של היהדות המנצחת, המשתוקקת ליום שבו בני דתות אחרות. וגם אם עבור הגויים של היום הוא רק "מנהג אבותיכם בידכם", ינטשו את אמונות באלוקות שקר ובמשיחי שקר, יקבלו את האמונה בה׳ וישתוקקו לביאת המשיח היהודי האמיתי, שיבוא במהירה בימינו.
*********
דניאל סיאני הוא לומד ספרים יהודיים מסורתיים, ומתרכז ביישומים העכשוויים שלהם. הוא פורסם הרבה בנושאים של התורה, הדת, המוסר והחשיבות הגיאופוליטית שלו. הוא גם רב מוסמך, ותומך נלהב של המסורה. כיום הוא משמש כרב של קהילת מבשר טוב במזרח ברונסוויק, ניו ג'רזי. מרבים להתייעץ עם הרב סיאני בשל מומחיותו בנושאים הנוגעים לחברה קדישא ולנהלי סוף החיים היהודיים. יש לו סמיכה יורה יורה מה"ניתי גבריאל", הרב גבריאל צינר שליט"א, הרב רפאל דוד באנון, הרב יוחנן גורארי, הרב דוד שוחט, הרב יוסף ישעיה בראון, מישיבות אור קדושים דביאלא, כולל הכשרות לרבנות וישיבת פרחי שושנים, ובוגר התכנית להכשרת רבנים ישראל הצעיר.

Missionary Exploitation of the Israeli Crisis
Rabbi Daniel Sayani, 2 Kislev 5784 / November 15, 2023

As the horrors committed by Hamas intensify and the innocent Jews taken hostage remain in captivity, there have been overwhelmingly supportive responses from Israel’s non-Jewish supporters throughout the globe, and for their support we are eternally grateful. Yet, unfortunately, the tragic events in Israel have also been the subject of exploitation by Christian missionaries and their ilk in the United States and elsewhere, an unfortunate and dangerous occurrence which has only been buttressed by the push in some Jewish circles for “interfaith dialogue” and the like, which I am totally opposed to, on halachic grounds. As an Orthodox rabbi, I believe that Christian Zionism is a phenomenon we must be most wary of, and I also believe that interfaith dialogue, advanced by organizations such as the Rabbinical Council of America, must be eschewed; if anything, the continued antisemitism faced by Jews around the world, including the antisemitism of anti-Judaism masquerading as philosemitism, demonstrates that we are am levadad yishkon, the people that dwells alone (Bamidbar 23:9).

The fundamental incompatibility of Judaism and other religious faiths is a significant fact that we often overlook in the desperate attempt to find some modicum of support among the umot haolam. Yet this cannot be overstated. Let us begin with the Aleinu prayer, which our tradition attributes to Yehoshua bin Nun, and which we recite after each tefillah (Magen Avraham OC 132:1). Far from it being a paean to a liberal sense of interfaith Abrahamic coexistence, the prayer’s original context is in the Malchuyot section of Rosh HaShanah Mussaf, in which we triumphantly pray for HaShem to be accepted and revered by all people the entire world over, “l’takein olam b’malchus Shakai,” to repair the world under the Sovereignty of the One, True G-d. Implicit in the Aleinu is our hope that those who worship the man-deity of Christianity would abandon such an erroneous belief, and embrace a monotheistic belief in One G-d, eschewing avodah zarah, which is prohibited for non-Jews; Christianity indeed is the sort of avodah zarah we pray will be extirpated from the world in the Aleinu. While a halachic discussion of the status of Christianity for non-Jews is beyond this piece, I note that unquestionably, according to the Rambam, Christianity is avodah zarah for non-Jews (Hilchos Ma’achalos Asuros 11:7; Hilchos Avoda Zara 9:4; Perush HaMishnayos Avoda Zara 1:3), and the Rema (YD 148:12), in the uncensored variants of Shulchan Aruch, notes that December 25 and January 1, commemorating the birth and circumcision of Oso haIsh, are holidays of idolatry. Non-Jews are also forbidden to believe in a false messiah, even without believing in the divinity or deity of such a figure, as kefira and apikorses are considered as prohibited as avodah zarah. The Noda BeYehuda Tinyana Y.D. 148 says that Shituf (trinitarian-like belief) is Avoda Zara even for gentiles, and the Rema and Ran never intended to say that Shituf is permitted for them, and thus the common statement of people that based on the Rema there is no Issur of Shituf for gentiles, is incorrect. The Pischei Teshuvah Y.D. 147:2 concludes that Shituf is forbidden also for gentiles, therefore we see that even according to the opinions of Ashkenazic poskim, Christianity is absolutely forbidden for gentiles as avodah zarah, and we pray fervently that all of the nations of the world would abandon their false beliefs and accept the sheva mitzvos bnei Noach. Therefore, as was Reb Moshe zt”l, I am absolutely opposed to any “dialogue” because there is nothing to dialogue about on a religious level with non-Jews, other than inducing them to abandon their idolatrous beliefs and accept the sheva mitzvos. It is highly incongruous to be a people who davens the Aleinu thrice daily and who utters the words of the piyyut “Ve’eyetayu” in Musaf on the yomim noraim while also embracing Christianity in the form of such interfaith efforts. It is inherently contradictory on the most fundamental level for a Torah Jew to pray for the day when the non-Jews (including Christians) will “speak of G-d’s might, causing HaShem to be lifted above all” (V’ye’etayu), while also dignifying their religion in the form of interfaith dialogue and embrace of “Christian Zionism.”

In a teshuva dated 19 Adar I, 5727 – March 1, 1967 to R’ Dr. Bernard Lander z”l (who established Touro College), Reb Moshe condemns the planned meeting of RCA members with various Catholic and Protestant representatives, cautioning as follows:

A plague is now spreading in many places because of the new pope (Pope Paul VI) whose only intention is to move all Jews away from their holy and pure faith to accept the Christian Faith. For it is easier to accomplish this through these methods than through hate and murder that previous popes have used. Therefore, any dealing with them even on general matters and all [the more so] actual coming close for a meeting is forbidden with the severe prohibition of “coming close to idolatry.” There is also a prohibition of enticing and leading astray.”

Even if you and the other rabbis who go there will be careful with your words and you will also not flatter the priests and their faith as do the Reform and Conservative rabbis, who entice and lead others to go astray, many people will learn from them that it is permitted to go to the events such as the lectures of the missionaries. Furthermore, you should not even send a letter there expressing what you planned on saying for any interaction with them further assists their evil plans. It is also forbidden to participate in any manner in meetings like these for I heard that they want to have in Boston and Rome. Anyone who joins with them will be considered one who entices and leads astray the Jewish people.” (Igros Moshe YD 3:43).

(In spite of this psak, Yeshiva University hosted Catholic cardinals, including the meshumad Lustiger, in its beis medrash, the RCA continues to formally support interfaith dialogues, with one of its proponents, a rabbi in East Brunswick, waxing prosaically about his friendship and lengthy conversations with “Fr. Charlie,” and Touro College has hosted such clerics, as well.)

Many of today’s Christians claim to support Israel, as they believe that this is a necessary prerequisite for their apocalyptic beliefs to unravel, and even extend financial support and volunteer efforts to Israel. In truth, we are reminded of what is written at the end of chapter 1 of Likutei Amarim, which brings the gemara, Bava Basra 10b, which cautions as follows:

“R. Yoḥanan ben Zakkai said to his students: “My children, what is the meaning of the verse (Mishlei 14:34): ‘Charity elevates a nation and the loving kindness of the nations is a sin (cḥatat)?’” R. Eliezer answered: “’Charity elevates a nation’—this is Israel, as the verse states (Shmuel Beis 7:23): ‘And who is like Your nation Israel, a unique nation on earth.’ ‘And the loving kindness of the nations is a sin’—all of the charity and loving kindness that the nations perform is a sin for them, for they do so only to aggrandize themselves.” 

Thus, we are unsure of the motivations of such actions, which may be taken with the intention to proselytize and induce Jews to accept the beliefs of the Christians, chas v’chalila; such generosity breeds intimacy, and such intimacy creates opportunities to induce Jews to abandon Judaism. As a matter of halacha, we begin with our gemara here, which teaches us that it is sinful for idolaters to give tzedakah because they generally give for ulterior motives (Bava Basra 10b). Rav Nachman teaches that accepting tzedakah from gentiles disqualifies one from eidus (testifying in court, Sanhedrin 26b). The Gemara lists two exceptions, permitting such charity if it is accepted privately or if one needs the money to live. We note that based on this gemara, poskim including Rav Elyashiv zt”l (who paskened explicitly that one may not accept any funds from the International Fellowship of Xtians and Jews, led by R’ Yechiel Eckstein, a”h, a musmach from Yeshiva University), Rav Dov Lior, and Rav Avigdor Nebentzahl have assured (prohibited) accepting any donations from the evangelists. Such donations serve to give idolaters a foothold in Eretz haKodesh; the Rambam writes that there is a mitzvah to banish idolatry from Eretz Yisroel (Hilchos Avodah Zarah 7:2- pursue avodah zarah and get rid of it from the entire Eretz Yisroel and not allow ovdei avodah zarah to live there), and accepting such funds is counter to this.  As challenging as our current circumstances are, this prohibition still stands, and it behooves us to strengthen our resolve in shmiras hamitzvos and heeding the words of our gedolim in these difficult times. Thus, we cannot allow our inhibitions to be lowered and we cannot allow for the weakening of Judaism triumphant, which yearns for the day when people of other faiths, even if for today’s gentiles is only “minhag avoseichem b’yadeichem,” will abandon their beliefs in false gods and false messiahs, accept belief in HaShem, and yearn for the coming of the real Jewish moshiach, may he come bimheira b’yomeinu.

About Rabbi Daniel Sayani
Daniel Sayani is a student of traditional Jewish texts, with an eye towards their contemporary applications. He has been widely published on issues of Torah, religion, ethics, and their geopolitical dimensions. He is also an ordained Orthodox rabbi, and a firm proponent of mesorah. He currently serves as rov of Kehillas Mevaser Tov in East Brunswick, NJ. Rabbi Sayani is frequently consulted for his expertise in matters pertaining to chevra kadisha and Jewish end-of-life practices. He has semicha Yoreh Yoreh from the Nitei Gavriel, HaRav Gavriel Tzinner, shlita, Rav Refoel Dovid Banon, Rav Yochanan Gurary, Rav Dovid Schochet, Rav Yosef Yeshaya Braun, from Yeshivas Ohr Kedoshim d'Biala, Kollel Hachshores L'Rabbonus, and Yeshivas Pirchei Shoshanim, and is a graduate of the Young Israel Rabbinic Training Program.